סלמאן מצאלחה
אם הייתי מנהיג פלסטיני בעל שאר רוח, בשונה מחדלי האישים הקיימים, הייתי קופץ על ההזדמנות שנקרתה וממהר להגשים לנתניהו את משאלתו…
סלמאן מצאלחה ||
בן גוריון פלסטיני
לא ייאמן כי יסופר, ממש חזון אחרית הימים קורם עור וגידים לנגד עינינו. בטקס הממלכתי בשדה בוקר, במלאות 40 שנה לפטירת דוד בן גוריון, התייחס ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לשיחות עם הפלסטינים והביע משאלה אישית: ”אני מייחל שיקום בן גוריון פלסטיני”. דומה, כי משאפסו הסיכויים להולדת בן גוריון ישראלי חדש, התחילו בישראל לייחל לבן גוריון פלסטיני. אך כשמשאלות כאלה מושמעות על ידי חניכי זרם המתנגדים לבן גוריון, הדברים נשמעים חשודים, בלשון המעטה.
נניח לרגע לחשד המתגנב ללב. שכן אם הייתי מנהיג פלסטיני בעל שאר רוח, בשונה מחדלי האישים הקיימים, הייתי קופץ על ההזדמנות שנקרתה וממהר להגשים לנתניהו את משאלתו. המלאכה אינה קשה כלל. אפשר לקחת את דברי בן גוריון עצמו, ולהחליף בהם יהודים בפלסטינים, והנה לנו משאלה מתגשמת.
הנה חלק מהדברים שמן הראוי שבן גוריון הפלסטיני יאמר לבני עמו: הארץ הזאת שייכת לשניים, ליהודים היושבים בה ולפלסטינים בכל העולם. יש להדגיש את תפקיד הציונים בגיבוש הפלסטינים כעם, כי היהודים יצרו את הפסיכולוגיה הנחוצה בתוכנו, הרוח הגורמת לאנשים להתעלם מההבדלים ביניהם לטובת אינטרס משותף. הם גרמו לנו לבנות את אש״ף, שהוא כוח נפלא בשביל חינוך, משמעת וסינתזה. הפליטים הפלסטינים בלבנון, בסוריה ובירדן והפלסטינים מחברון, מעזה, מרמאללה, משכם ומג’נין, כל האנשים הצעירים האלה, חלקם אולי כמעט פראים, באים אל כוחות הביטחון. הם לומדים את ההיסטוריה שלנו, ואיך נוצרה המדינה, ובשביל מה היא קיימת בעצם, והם יוצאים פלסטינים.
ואם חלילה יתגנב חשש ללב האמהות של הצעירים בכוחות הביטחון הפלסטיניים, יש לומר להן - שתדע כל אם ערבייה, שהפקידה את גורל חיי בניה לידי המפקדים הראויים לכך.
יהיו בוודאי מי שיתנגדו למהלכים של בן גוריון הפלסטיני, בטענה שהוא מוותר לזרים על חלקי מולדת. אך בעניינים הרי גורל מעין אלה הפלסטינים זקוקים למנהיג החלטי, היודע להציב את טובת העם לנגד עיניו. יש לעמוד בתקיפות אל מול קולות הרוויזיוניסטים הפלסטינים, שבוודאי יפגינו נגד המהלכים. בן גוריון הפלסטיני צריך לדבוק בחזונו, ולא להטות אוזן לציוצים של המתנגדים הנשמעים פה ושם בקרב העם. שכן השאלה איננה מה רוצה ומה לא רוצה העם, בן גוריון הפלסטיני יודע בביטחון גמור מה רצוי לעם.
בן גוריון הפלסטיני שיקום במהרה בימינו יכול וצריך להדגיש לבני עמו: מדינה פלסטינית חלקית אינה סוף, אלא התחלה. הקמת מדינה, ואפילו חלקית, תשמש מנוף רב כוח במאמצינו ההיסטורים לגאול את הארץ בשלמותה. נכניס למדינה את כל הפלסטינים שאפשר להכניס לתוכה. נארגן כוח הגנה משוכלל, ואז אני בטוח שלא ייבצר מאתנו להתיישב בכל שאר חלקי הארץ. אם מתוך הסכמה והבנה עם שכנינו היהודים, ואם בדרך אחרת.
ובכן, למשמע דברים אלה, האם לא כדאי למלא לנתניהו את משאלתו? אולם אל דאגה. אין סכנה שיקום בן גוריון פלסטיני. מחמוד עבאס רחוק מלהיות מנהיג כזה. הוא אינו מתכנן להתיישב בצריף בבקעת הירדן כדי לכתוב זיכרונות, או להפריח את השממה הפלסטינית.
אפשר להמשיך ולהשתעשע, ואף להוסיף משאלה פלסטינית: בן גוריון הפלסטיני יכול לומר בטקס יום השנה ליאסר ערפאת: אני מייחל שיקום ערפאת ישראלי. אולם, במחשבה שנייה, לא נראה שמישהו בישראל ירצה למלא את המשאלה הזאת. שכן הוא עלול לגמור עם מנת־יתר של פולוניום שתספק לו חומוסייה חברונית כלשהי.
*
פורסם: דעות-הארץ, 21.11.2013
***
For English, press here
נניח לרגע לחשד המתגנב ללב. שכן אם הייתי מנהיג פלסטיני בעל שאר רוח, בשונה מחדלי האישים הקיימים, הייתי קופץ על ההזדמנות שנקרתה וממהר להגשים לנתניהו את משאלתו. המלאכה אינה קשה כלל. אפשר לקחת את דברי בן גוריון עצמו, ולהחליף בהם יהודים בפלסטינים, והנה לנו משאלה מתגשמת.
הנה חלק מהדברים שמן הראוי שבן גוריון הפלסטיני יאמר לבני עמו: הארץ הזאת שייכת לשניים, ליהודים היושבים בה ולפלסטינים בכל העולם. יש להדגיש את תפקיד הציונים בגיבוש הפלסטינים כעם, כי היהודים יצרו את הפסיכולוגיה הנחוצה בתוכנו, הרוח הגורמת לאנשים להתעלם מההבדלים ביניהם לטובת אינטרס משותף. הם גרמו לנו לבנות את אש״ף, שהוא כוח נפלא בשביל חינוך, משמעת וסינתזה. הפליטים הפלסטינים בלבנון, בסוריה ובירדן והפלסטינים מחברון, מעזה, מרמאללה, משכם ומג’נין, כל האנשים הצעירים האלה, חלקם אולי כמעט פראים, באים אל כוחות הביטחון. הם לומדים את ההיסטוריה שלנו, ואיך נוצרה המדינה, ובשביל מה היא קיימת בעצם, והם יוצאים פלסטינים.
ואם חלילה יתגנב חשש ללב האמהות של הצעירים בכוחות הביטחון הפלסטיניים, יש לומר להן - שתדע כל אם ערבייה, שהפקידה את גורל חיי בניה לידי המפקדים הראויים לכך.
יהיו בוודאי מי שיתנגדו למהלכים של בן גוריון הפלסטיני, בטענה שהוא מוותר לזרים על חלקי מולדת. אך בעניינים הרי גורל מעין אלה הפלסטינים זקוקים למנהיג החלטי, היודע להציב את טובת העם לנגד עיניו. יש לעמוד בתקיפות אל מול קולות הרוויזיוניסטים הפלסטינים, שבוודאי יפגינו נגד המהלכים. בן גוריון הפלסטיני צריך לדבוק בחזונו, ולא להטות אוזן לציוצים של המתנגדים הנשמעים פה ושם בקרב העם. שכן השאלה איננה מה רוצה ומה לא רוצה העם, בן גוריון הפלסטיני יודע בביטחון גמור מה רצוי לעם.
בן גוריון הפלסטיני שיקום במהרה בימינו יכול וצריך להדגיש לבני עמו: מדינה פלסטינית חלקית אינה סוף, אלא התחלה. הקמת מדינה, ואפילו חלקית, תשמש מנוף רב כוח במאמצינו ההיסטורים לגאול את הארץ בשלמותה. נכניס למדינה את כל הפלסטינים שאפשר להכניס לתוכה. נארגן כוח הגנה משוכלל, ואז אני בטוח שלא ייבצר מאתנו להתיישב בכל שאר חלקי הארץ. אם מתוך הסכמה והבנה עם שכנינו היהודים, ואם בדרך אחרת.
ובכן, למשמע דברים אלה, האם לא כדאי למלא לנתניהו את משאלתו? אולם אל דאגה. אין סכנה שיקום בן גוריון פלסטיני. מחמוד עבאס רחוק מלהיות מנהיג כזה. הוא אינו מתכנן להתיישב בצריף בבקעת הירדן כדי לכתוב זיכרונות, או להפריח את השממה הפלסטינית.
אפשר להמשיך ולהשתעשע, ואף להוסיף משאלה פלסטינית: בן גוריון הפלסטיני יכול לומר בטקס יום השנה ליאסר ערפאת: אני מייחל שיקום ערפאת ישראלי. אולם, במחשבה שנייה, לא נראה שמישהו בישראל ירצה למלא את המשאלה הזאת. שכן הוא עלול לגמור עם מנת־יתר של פולוניום שתספק לו חומוסייה חברונית כלשהי.
*
פורסם: דעות-הארץ, 21.11.2013
***
For English, press here
0 comments:
הוסף רשומת תגובה