סלמאן מצאלחה
רק טיפול שורש ברעיונות האיסלאם יוכל להצעיד את העולם הערבי והמוסלמי לעבר המודרנה.
סלמאן מצאלחה ||
אחת מבעיות היסוד באיסלאם היא התפישה שתורתו — ככתבה וכלשונה, וכפי שצמחה ועוצבה במדבר הערבי במאה השביעית — ״טובה לכל עת ולכל מקום״. האידיאולוגיה הדתית, שכל חכמי האיסלאם על כל זרמיהם מחזיקים בה, נשענת על הטקסט הקוראני ועל המסורות הקאנוניות המיוחסות לנביא מוחמד.
לפי האיסלאם, העולם נחלק לשניים: מחנה האמונה — זה הכולל את המאמינים בדת האיסלאם, ומחנה הכפירה — המורכב משאר העולם וכולל גם את הנוצרים והיהודים: ״הכופרים נחלקים לשלוש קטגוריות: אנשי ספר — היהודים והנוצרים... ומי שמחזיקים במעין ספר — הזורואסטרים... ואלה שאין להם ספר — עובדי האלילים והכוכבים״, כפי שכתב במאה העשירית המלומד השיעי אלטוסי. ואילו התייחסות האיסלאם אל הכופרים בימים אלה מובהרת היטב בדבריו של פוסק ההלכה, עבד אל־עזיז בן באז, המופתי הכללי של סעודיה: ״הן הקוראן, הן הלכות הנביא והן הסכמת כלל המוסלמים מלמדים אותנו, שמוטלת חובה על המוסלמים להיות אויבי הכופרים — היהודים, הנוצרים ושאר עובדי האלילים״.
כאשר הופיע הטרור האיסלאמי על בימת העולם בעשורים האחרונים נזעקו מוסלמים רבים וטענו, כי הוא משחיר את פני האיסלאם ואינו מייצגו. ״הטרוריסטים האלה חטפו את האיסלאם", הם אמרו. אלא שהשאלה המתבקשת היא: מי חטף את מי בהקשר הזה, והאם לא סביר יותר להניח, שהטקסטים האיסלאמיים הם שחטפו את הטרוריסטים ולא להיפך.
באחרונה, כאשר פורסם בעקבות כינוס של חכמי הלכה במוסד אל־אזהר בקהיר, כי מדברי אחד הפוסקים משתמע שאנשי דאעש הם כופרים — נאלץ אל־אזהר לפרסם הכחשה. חכמי ההלכה המוסלמים מוצאים את עצמם בעמדת נחיתות מול נושאי דגל האיסלאם המיליטנטי. שכן, עיון בפרסומים של אותם ארגונים פונדמנטליסטיים מלמד, שהם שואבים את כוחם והשראתם מאותם טקסטים מכוננים של האיסלאם עצמו.
איסלאמיסטים אלה לא מתביישים לפרסם ברבים את תפישת העולם שלהם. בעיניהם, האיסלאם הוא ״דת כוחנית, דת מלחמה, דת ג׳יהאד, דת של עריפת ראשים ושפיכות דמים״, כפי שכתב חוסיין בן מוחמד במאמר שהתפרסם באתר איסלאמיסטי תחת הכותרת ״סוגיית עריפת הראשים״. ״לא עריפת ראשי הכופרים ולא הטרור הם שמשחירים את פני האיסלאם״, הוא טוען, כי אם ״כל אלה שרוצים שהאיסלאם יהיה בדמות מנדלה או גנדי, ללא שפיכת דם ועריפת ראשים״. וממשיך הכותב ומתריס: ״אין זו הדת של מוחמד, אשר נשלח עם החרב עד יום הדין, מוחמד, שהסורה היחידה בקוראן הנושאת את שמו נקראת סורת המלחמה... כל מי שמנסה לצייר את האיסלאם כדת של שלום, יונים ואהבה... עושה זאת בהשפעת תפישות המערב השקריות ורעיונותיו המרושעים המיוצאים אל האומה האיסלאמית כדי להחלישה״.
הכותב לא ממציא דבר. הוא מצטט ממקורות איסלאמיים. אלה הם אותם מקורות שכל חכמי ההלכה המוסלמים שואבים מהם את תפישותיהם.
מי אפוא החוטף ומי החטוף בסיפור הזה?
דומה כי האיסלאם זקוק לניעור רעיוני רציני. ליתר דיוק, הוא זקוק למהפכה שתתאים אותו לעידן המודרני. התפקיד ה״קדוש״ של נשיאת נס המהפכה הזאת צריך להיות מוטל על כתפיהם של האינטלקטואלים המוסלמים בכל מקום. שכן, רק טיפול שורש ברעיונות האיסלאם יוכל להצעיד את העולם הערבי והמוסלמי לעבר המודרנה.
*
פורסם: הארץ, 21.01.2015
***
For English, press here
*
קרא הרחבה על הנושא בשפה הערבית: ״שורשי הטרור האסלאמי״.
***
על הגזענות ביהדות, ראה: כביסה מלוכלכת והרב ליאור
0 comments:
הוסף רשומת תגובה