27 באוקטובר 2015

שלטון חילוני במקומות הקדושים

סלמאן מצאלחה ||

שלטון חילוני במקומות הקדושים


דומה, כי ככל שהזמן עובר והמתח השבטי הלאומני גובר, הוא מתחיל להעביר את היהודים ואת הפלסטינים לא רק על דעתם, אלא גם על דתם. לאומנות ושבטיות בתוספת של אמונה דתית הן תמהיל רעיל, המספק תחושה מדומה של שבטיות, לאומית ודתית, אך גם הופך את האדם למבקש נקם וצמא דם.

באזכרה לרב עובדיה יוסף במלאות שנתיים למותו קרא הרב הראשי לישראל, הראשון לציון יצחק יוסף, להפסיק את עליית היהודים להר הבית. ״כל גדולי הדורות, עשרות עשרות כתבו שאסור לעלות להר הבית", אמר ותקף את העולים להר הבית באומרו, "יש מי שחושב שלאומנות קודמת להלכה״. כלומר, הלאומנות של יהודים העולים להר מעבירה אותם על דתם. 

אך לא רק את היהודים הלאומנות מעבירה על דתם. הנה ציטוט מהעיתון "אל־חיאת" מ–8 באוקטובר: ״אין שרידים ארכיאולוגיים יהודיים בפלסטין, אין בית מקדש, לא ראשון ולא שני ולא עשירי. אין נביאים או ממלכות, ואין מלכים יהודים בפלסטין או במקום אחר". 

דברי הבל אלה כתב ג׳יהאד אל־ח׳אזן, עיתונאי פלסטיני בכיר המשרת כשכיר עט את השליטים הערבים באשר הם, ואת בית המלוכה הסעודי בפרט. לא אחת הוא חוזר על ההבלים האלה בטורים שהוא מפרסם בעיתון.

הדברים נשמעים הזויים וחסרי שחר עוד יותר מפני שהם נכתבים בידי עיתונאי שהוא נוצרי במוצאו, וכך כורת את הענף שעליו הוא יושב. שכן בדבריו אלה הוא מתכחש לקיום של ישו, שהיה יהודי. בבשורה על פי מתי כתוב: ״ויהי בבואו ירושלים ותהום כל העיר ויאמרו מי זה? ויאמרו המון העם זה הוא הנביא ישוע מנצרת אשר בגליל. ויבוא ישוע אל מקדש האלוהים ויגרש משם את כל המוכרים והקונים... ויאמר אליהם הן כתוב כי ביתי בית תפילה".

גם את האיסלאמיסטים הלאומנות השבטית מעבירה על דתם. שכן המסורת המוסלמית לא התכחשה מעולם לקדושה של הר הבית, ובמרכזו הסלע, בעיני היהודים והיהדות. במסורת המיוחסת לנביא מוחמד (חדית) והמצוטטת במקורות הסוניים והשיעיים גם יחד, מייחל הנביא שאלוהים יורה לו לשנות את כיוון התפילה, ה״קיבלה״, מירושלים למכה, וליתר דיוק: מן הסלע של בית אלמקדס (= בית המקדש) אל האבן השחורה והכעבה. כל זאת משום שהסלע של ירושלים הוא ״הקיבּלה של היהודים״, לפי דברי מקאתל המצוטטים בפרשנות הקוראן שלו מאמצע המאה ה–8. 

התפישה הזאת ביחס לסלע היא התפישה הרווחת בקרב המוסלמים במשך הדורות. הנה, למשל, אבן אל־ג׳וזיה, מלומד מוסלמי מן המאה ה–13, קובע: ״הדבר הנעלה ביותר בסלע נעוץ בכך שהוא ה׳קיבּלה׳ של היהודים״, והוא מוסיף בדבר מעמדו: ״הוא במרחב כיום השבת בזמן״. גם סייד קוטוב, האב הרוחני של תנועת האחים המוסלמים, ממשיך, בעת המודרנית, להחזיק בתפישה זו: ״בית אלמקדס הוא ה׳קיבּלה׳ של היהודים ומקום תפילתם״, מציין קוטוב בחיבור משנות ה–50. 

המסקנה המתבקשת היא: הדת, כל דת, והמונותאיסטית בפרט, מסוכנת מדי מכדי להשאיר אותה בידי חסידים בורים ושוטים. שלטון הדת בחברה רב־דתית עלול להרוס כל חלקה טובה. 

לכן יש להפקיד את השלטון על המקומות הקדושים בידי חילונים אובייקטיבים. רק הם יכולים לשמור על הקדושה המיוחסת לאתרים אלה, לשמור על קדושת האדם ולחסוך בכך הרבה דם.
*
הארץ, 27 האוקטובר 2015


*
For English, press here

For Arabic, press here


שיתופים:



תגובות בפייסבוק:

0 תגובות::

הוסף רשומת תגובה

  • מזרח-תיכון

    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

    למה אמריקה אוהבת מלחמות

    התנהלות המעצמות, ובראשן ארה״ב, מול איראן איננה מפתיעה; השלום במזרח התיכון הוא האויב מספר אחת של יצרניות הנשק הגדולות...

    כל הפרטים

  • ישראל-פלסטין

    תש״ח בעיניים ערביות

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

    ישראל כמדינה ערבית

    "ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.

הקש על התמונה לשליחת דוא״ל

קלאסי

***
ג׳אז


ארכיון הצד הזה

מבחר נושאים

 
  • מסות

    עיר הפרח המהלך

    רק העיר ירושלים מסוגלת להלֵּך על החבל הנמתח בין שדים רדומים לבין פּרח שנשכח...

    כל הפרטים

    כל הצפורים מוליכות לרומא

    כשחלפה באופק עננה שחורה של צפורים ונחתה במטעים בשלהי הסתיו‮, ‬יצאו אנשי הכפר ובידיהם כל מיני רעשנים ואצו לגרש את הצפורים הפולשניות כדי להציל את יבולי הזיתים‮, ‬מקור מחייתם העיקרי בימים ההם‮.

    כל הפרטים



  • סיפור

    צפירת הרגעה

    כשנורית צור התקשרה לאמיר לשאול לשלומו "בימים טרופים אלה" כלשונה, נשמעה בקולה נימה קצת מבודחת, אם כי לא הצליחה להסתיר בה את החרדה הגדולה שלה...

    כל הפרטים


    מדרש

    על קופים וחזירים

    מדי פעם בפעם מובאים בתקשורת העברית דברי שטנה הנאמרים על-ידי מטיפים אסלאמיים או מובאים ציטוטים, מן העתונות או מכתובים ערביים אחרים, המדמים את היהודים לקופים וחזירים. בהתייחסות למובאות האלה תמיד נעלם מעיני הקורא העברי מקור הדימוי הזה והרקע עליו צמח.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.
  • שיר

    מאותו עפר

    וְשׁוּב דִּמְדּוּמִים וְשׁוּב רוּחַ יָם רְעוּדָה.
    וְלֹא הִבְהֵב בָּאֹפֶק סִימָן כָּלְשֶׁהוּ לְהֲקָלָה.
    וּכְבָר הָיָה יָדוּעַ שֶׁהָעִנְיָנִים יֵלְכוּ וְיִסְתַּבְּכוּ.
    וְהֵם אָכֵן הָלְכוּ וְהסְתַּבְּכוּ.

    כל הפרטים

  • שיר

    בחיפה, מול הים

    בְּחַיְפָה, מוּל הַיָּם, רֵיחוֹת הַמֶּלַח
    עוֹלִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. וְשֶׁמֶשׁ
    הַתּוֹלָה עַל עֵץ פּוֹרֶמֶת רוּחַ.
    בְּתוֹךְ שְׁוּרַת עֵצִים טוֹבֶלֶת אֶבֶן,
    נִטְּעוּ גְבָרִים, נָשִׁים וְאֵלֶם. דַּיָּרִים
    בְּבֵית דִּירוֹת וּשְׁמוֹ מוֹלֶדֶת.

    כל הפרטים

  • שיר

    על חופש היצירה בעידן הלאומי


    מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי מְדִינָה, לֹא גְבוּלוֹת
    בְּטוּחִים לִי, אוֹ צָבָא שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹם
    וָלַיְלָה עַל חַיֵּי חַיָּלָיו. וְאֵין קַו
    צִבְעוֹנִי שֶׁמָּתַח גֶנֶרָל מְאֻבָּק בְּשׁוּלֵי
    נִצְחוֹנוֹתָיו.

    כל הפרטים