תש"ח בעיניים ערביות

הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

סלמאן מצאלחה ||

תש"ח בעיניים ערביות


"ניאבק נגד החלוקה בכל הכוח שעומד לרשותנו", הצהיר ג'מאל אל־חוסייני, סגן ראש הוועד הערבי העליון בדצמבר 1946, והוסיף שאם במאבק הזה לא יישאר זכר מהפלסטינים, הרי שהערבים בארצות ערב "ישאו את נס ההתנגדות אחרינו". חוסייני המשיל את הקמתה של מדינה יהודית, גם אם בחלק קטן מפלסטין, לתפוז רקוב שעתיד להרקיב את כל התפוזים בארגז ("אל־וחדה", 30 בדצמבר, 1946).

כשתוכנית החלוקה תפסה תאוצה והתבררה כעובדה מוגמרת, בעקבות שינוי העמדה הסובייטית שבוטאה בהצהרה המפתיעה של אנדריי גרומיקו, הביע מזכ"ל הליגה הערבית את התנגדות הערבים: "הצהרת גרומיקו בדבר הקמת שתי מדינות, ערבית ויהודית, או מדינה דו־לאומית בפלסטין, היא הצעה שאינה מקובלת על הערבים... הפתרון המעשי והיחיד הוא הקמת מדינה בשלטון ערבי שהיהודים יהיו בה מיעוט" ("פלסטין", 16 במאי, 1947).

מכאן נסללה הדרך למלחמת תש"ח, לעצמאות ישראל ולנכבה הפלסטינית.

היה זה ד"ר קונסטנטין זורייק, היסטוריון ואינטלקטואל סורי שלימד באוניברסיטה האמריקאית בביירות, שטבע את המונח "נכבה" לתיאור האירועים מנקודת מבט ערבית: "תבוסת הערבים בפלסטין איננה מפָּלה — נַכְּסָה — קטנה... זוהי קטסטרופה — נכבה — במלוא מובן המלה", כתב זורייק בספרו מ–1948, "משמעות הנכבה". והוסיף: "שבע מדינות ערביות מכריזות מלחמה על הציונות בפלסטין... שבע מדינות יוצאות למלחמה לביטול החלוקה והכנעת הציונות, וחיש מהר יוצאות מהמערכה לאחר שאיבדו חלק ניכר מאדמת פלסטין ואף את אותו חלק שניתן לערבים בתוכנית החלוקה".

ד"ר זורייק עושה חשבון נפש כן ונוקב, ומנסה לגעת בשורשי הכישלון הערבי המהדהד בהתמודדות מול הציונות: "הניצחון שהשיגו הציונים — ורק עיוור יתכחש לכך — לא הושג בגלל עליונות עם אחד על אחר, אלא בגלל עליונותה של מערכת אחת על אחרת". הוא מייחס את ניצחון הציונות לשוני המבני, החברתי והתרבותי שבין הציונים לערבים: "הציונות נטועה עמוק בתוך החיים המערביים, בעוד אנו רחוקים מהם ומתנכרים להם... הם חיים בהווה ומביטים אל העתיד, בעוד אנו שרויים כמסוממים בחלומות על עבר מפואר". הוא מתייחס ל"נאומים חוצבי הלהבות" שנשאו הנציגים הערבים במוסדות הבינלאומיים, שבהם הזהירו מפני הצעדים שיינקטו על ידי המדינות והעמים הערביים, אם תתקבלנה החלטות שלא לרוחם. הוא גם לועג להצהרות הבומבסטיות של הנציגים בליגה הערבית, "המושלכות כפצצות מפיהם", אולם ברגע האמת מתברר שהכל הבלים, "האש חלשה ודועכת, והברזל חלוד ועקום".

הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם. "כשהמערכה פרצה", כותב ד"ר זורייק, "ההסברה שלנו החלה לספר על ניצחונותינו הדמיוניים להרדים את הציבור הערבי ולדבר על היכולת להתגבר ולנצח בקלות, עד שאירעה ה'נכבה'".

אכן, הרטוריקה הערבית החלולה והנלעגת ניבטת מכל פינה בעיתונות הפלסטינית של הימים ההם. זו חושפת, בזמן אמת, את הרברבנות שבה הולעטה דעת הקהל הערבית והפלסטינית. 

"בימים הקרובים יונחתו מכות קשות", מצהיר דובר הליגה הערבית, ומוסיף: "בתוך שבוע עד שבועיים תתגבר המערכה ותיכנס לשלב חדש. אז יופיע הכוח הערבי לעיני כל" ("פלסטין", 29 בינואר, 1948). "משימת צבא ההצלה", כותב עיתון אחר, היא "לשחרר את פלסטין מן הסכנה הציונית, לנקותה מסכנה זו ולמסור אותה לבעליה המקוריים" ("אל־דפאע", 29 במארס, 1948). גם מלך מצרים מצהיר: "כשהכוחות הערביים ייכנסו לפלסטין כדי להצילה, הם ימסרו אותה לאחר שחרורה לבעליה הערבים" ("פלסטין", 14 באפריל, 1948). לא זאת אף זאת: הידיעות המספרות על "הניצחונות" של "הגיבורים הערבים" מול "כנופיות היהודים" ממלאות את העמודים הראשונים של העיתונות הפלסטינית מן הימים ההם. וכך, ביום בהיר אחד התעוררו הערבים וגילו ש"נכבה" נחתה עליהם.

לכן יש לשוב ולשנן את דברי זורייק: "חובה עלינו להודות בטעויות שלנו... ולהכיר במידת האחריות שלנו לאסון שהיה מנת חלקנו". דומה כי לא רק בהקשר הפלסטיני אלא בהקשר הכלל ערבי, דברים אלה מימי תש"ח לא עבר זמנם ולא נס ליחם.
*
הארץ, 10.3.2017

For English, press here

שיתופים



תגובות בפייסבוק:


תגובות באתר:

0 comments:

הוסף רשומת תגובה

בארץ
  • המין האנושי

    השיח האלים חשף לא רק את עומק ההתכחשות בחברה הערבית לעצם קיומה של קהילת להט"ב בתוכה, אלא גם את עומק הפער, שאינו אפשרי לגישור…
    כל הפרטים
  • אשכנזים-ספרדים

    במפגש בין ״המנטליות הספרדית המובהקת״, ובמלים אחרות: השייכות לתרבות אתנית אחרת, נקרא לה - ערבית, לבין ״המנטליות האשכנזית המובהקת״...
    כל הפרטים
  • מלאך המוות

    שנים רבות חלפו ומלאך המוות הגיע לבסוף ליטול את נשמתו של יעקב. פנה אליו יעקב בטרוניה: הלא ביקשתי ממך לשלוח לי שליח לפני המוות ואתה הבטחת לקיים... כל הפרטים
במרחב
  • חמאס בשירות ישראל

    לו ניחנו הפלסטינים בדמיון פוליטי ומדיני פורה, הם היו בוחרים במרוואן ברגותי כיורש לנשיאות פלסטין, ובסלאם פיאד לראשות הממשלה.
  • ישראל כמדינה ערבית

    ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע.
    כל הפרטים
 
קוראים ותגובות